לפעמים העצלנות משתלמת

הפוסט הזה, הוא בדיוק הסיפור על לעשות יותר מדי ולהרגיש מעט מדי…

בתקופה האחרונה, הצד הפולני שבי חזר לביקור.
כבר תקופה של לפחות חודשיים שהלחץ בעבודה בשיאו. הקורונה, הבידודים והבדיקות הביתיות עשו את שלהם: גם לתחושה שלי, וגם לסדנאות הכתיבה שנדחקו הצידה. ומזג האוויר האפרורי הרגיש כמו תיאור מושלם למצב הרוח. גם כל הדברים שלרוב אני עושה באהבה רבה כמו ההשקעות או הכתיבה לבלוג, הפכו לעוד מטלה שאני צריכה לעשות עליה וי ברשימה בלתי נגמרת של דברים לבצע.
בקיצור, הרגשתי תקועה , הרגשתי סטטית ובעיקר הרגשתי אכולת אשמה מול עצמי למה אני לא ממשיכה להתקדם ולהתפתח. אלא שאז, שיחה אחת שינתה לי לגמרי את הפרספקטיבה והאירה בי פינה חשוכה שהעדפתי להדחיק, ואולי אני לא היחידה…

כך עייפה ומתוסכלת , מחפשת דרך ופתרונות לעצמי, בדיוק בתזמון הנכון יצא לי לדבר עם אחת ממאמנות התוכנית שבה השתתפתי בשנה שעברה. בין ההתעדכנות על מה שלום כל אחת ודיווח על מצב הבידודים, סיפרתי לה גם על כל מה שקורה איתי לאחרונה וגם בחצי דמעות על כמה סטטית ותקועה אני מרגישה. והיא, בדרכה המיוחדת, הציבה מולי מראה של כנות שטרפה את כל הקלפים. "איך הגעת למסקנה שאת תקועה וסטטית, שרק לפני רגע סיפרת לי במשך חמש דקות על כל מה שעשית? האמת היא שאת מתקדמת המון ואת עושה מספיק, אבל יש לך כל הזמן נטיה להתמקד במה שחסר. בחצי הכוס הריקה. רואה תמיד את ה-לא מספיק. "

אז כמה מכם יכולים להזדהות עם השני משפטים האחרונים? בטוחה שלא מעט.
והאמת היא שרק שהתחלתי לחשוב על זה באמת לעומק, הבנתי עד כמה אנחנו חיים בעולם שמקדש את ה-"לא מספיק". ועד כמה התחושה הזו שלפעמים מגיעה לביקור אצלי, משותפת לעוד כל כך הרבה אנשים.

ההצלחה נמדדת בתוצאה הסופית ולא בהישגים שבין לבין

אנחנו חיים בעולם היום שמקדש הצלחות, הישגים וכמה שיותר לשים אותם בפרונט. אנחנו מסתכלים על עושר וכסף כמדד להצלחה, מכתירים רק זוכה אחד בכל ריאליטי ומעלים כל הישג או חוויה לאינסטה, כי אם זה לא שם אז זה לא קיים. אנחנו רואים את המכוניות המפוארות והחופשות המפנקות ובטוחים שככה נראית הצלחה- תמיד גדולה ומצטלמת טוב. אבל מי אמר שההצלחה החומרית היא באמת כזו? מי אמר שהאדם מאחורי המכונית המפוארת או החופשה השווה לא טעה ונפל עשרות פעמים? לא חווה כאב או פגיעה במהלך הדרך?
האמת היא שהרבה מכל זה, היא רק התוצאה הסופית. אנחנו רק רואים את הקנקן היפה ולא את מה שבפנים, ולא מבינים בעצם, שההצלחה קודם כל מתחילה בלעמוד בגבורה בלחצים ופחדים, בליפול ולקום, בלהודות בכשלון, בללמוד וליפול קדימה. בלהתרומם ממשברים ולהסיק מסקנות מטעויות. את כל אלו אף אחד לא יראה לכם כי זה לא סקסי. זה לא מצטלם טוב ובעיקר, כי זה לא פופלארי לדבר על זה.

רודפים כדי להיות שם

שזו התמונה של ההצלחה שנשקפת לנגד עינינו, אנחנו דוהרים ורודפים אחרי ההישגים וההצלחה כל הזמן. מנסים להיות שם – כמו אלו באינסטה או העשירים מהכמה רחובות לידנו ואם להיות כנים, עד שלא נגיע לרגליהם או אפילו נהיה יותר מהם, זה לא יספיק.
התוצאה נהייתה מה שחשוב ולא הדרך.

וככה אנחנו מוצאים את עצמנו עבדים לרשתות החברתיות ולצילומים ולתיוגים, ובחיים עצמם לעוד קורס, לעוד תעודה, מנסים להשיג הכרה בכל דרך ובכל המרדף הזה, לא עוצרים לרגע לנשום ולהסתכל מה השגנו, כמה עברנו וכמה התפתחנו בדרך. אנחנו רצים קדימה עם ההישגים כמו שפן של אנרג'ייזר על בטריה אינסופית ובסוף מוצאים את עצמנו מיואשים ומדוכאים שזה לא מתכנס למה שרצינו. אנחנו שוכחים, או אולי בוחרים להתעלם, מכל מה שלמדנו, מהמודעות שפיתחנו והידע שרכשנו כי מישהו החדיר לנו לראש שעצירה היא דבר לא טוב ושזמן התאוששות מוציא אותך מהתמונה.

אבל אם תשאלו אנשים מצליחים באמת, זה בדיוק הפוך…

זה בסדר ואף נחוץ לעצור ולעשות ריפלקציה אחורה לכל מה שעברנו

שזו הבניית המציאות שלנו, לא פלא שאנחנו נמצאים בלופ אינסופי של עשייה. מירוץ עכברים אחרי ההישגים שלנו שאף פעם אינו עוצר, אלא אם תגיע מחלה או פשוט תקופה שתרגישו בה – "די, אני חייב.ת איזה ברייק לפני התפרקות סופית.

וכאן בדיוק מגיע תפקידה של העצלנות למערכה…

כי מה שנתפס כעצלנות בעינינו, אם לרגע עצרנו לחופשה או לזמן איכות מול סדרה מטופשת, היא לא באמת עצלנות אלא צורך אנושי במנוחה, להאט את הקצב ולהוריד רגל מהגז. ובמנוחה הזו, זה בדיוק גם הזמן רגע להסתכל ולהוקיר ולטפוח לעצמנו על השכם על כל ההישגים שלנו עד כה. אני לא עשיתי את זה מספיק עבור עצמי, וכנראה שגם אתם לא. והגיע הזמן שנוקיר גם את הדרך ולא רק את המטרה.
ולא רק זה, אלא נרגיל את המחשבה שלנו בתרגול מתמיד לראות את מה שיש ולא להתמקד בחצי הכוס הריקה.

לפעמים מעצלנות דווקא יוצאת השראה

כן, זה נשמע מפליא אבל לפעמים דווקא "מהעצלנות", מהעצירה, מההתמקדות בלא לעשות דבר, יוצאים הרעיונות הכי טובים.

קחו למשל את כל מכשירי החשמל הרובוטיים שהומצאו בשנים האחרונות לניקיון ותחזוקת הבית וכמה אנרגיה וטרחה הם חוסכים במטלות אוכלות זמן כמו טיטוא הרצפה, שטיפה או ניקוי חלונות. לכאורה הם תומכים בעצלנות, אבל בפועל, הם מפנים לנו זמן להתעסק בדברים חשובים באמת.
אישית, לא מעט פעמים, כתוצאה מעצלנות יצאו לי הארוחות הכי פשוטות אבל הכי טעימות. או בדיוק שנזרקתי על הספה, פתאום ירדה לי התובנה מה אני רוצה לכתוב בפוסט הבא.
לפעמים גם, העצלנות הזו, תדחוק אותי להיות יעילה יותר: כי מרוב שלא בא לי לעשות כלום, אני רוצה לסיים דברים כמה שיותר מהר ואז מגיעים פתאום האימונים הכי טובים, השיחות הכי מעניינות והפתרונות הקטנים אבל הכי גאוניים לדברים.

אז תרשו לעצמכם קצת לעצור. לפעמים זרע ההתקדמות שכל כך חסר לכם, יתגלה דווקא שם. שתבינו שלפעמים, העצלנות או העצירה דווקא ממש לגיטימיות ומשתלמות לכם.